<h1>סמ"ג עשין סימן קס"ג</h1>
<h2>דף יב.</h2>
שנינו במסכת מדות (פ"ג מ"א) המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה, עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד נמצאו שלשים על שלשים, עלה חמש וכנס אמה זהו סובב נמצא עשרים ושמנה על עשרים ושמנה, עלה שלש וכנס אמה זהו מקום קרנות אמה מזה ואמה מזה נמצא עשרים וששה על עשרים וששה מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע מקום המערכה. בפרק קמא דעירובין (ד' א') ובפרק שתי הלחם (מנחות
צ"ז ב') אומר שכל אמות הבנין באמה בת ששה טפחים אבל אמות המזבח מהן באמה בת חמשה ומהן באמה בת ששה. נחזור למשנת מדות שאומר שם, חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים, והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת. אבל קרן מזרחית דרומית לא היה בו יסוד לפי שאותה אמה של רוחב היסוד לאותו צד היתה מרצועה שיוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ושאר המזבח של אולם וההיכל ובית קדשי הקדשים היה בחלקו של בנימין כדתניא בפרק קמא דיומא (י"ב א') ובאיזהו מקומן (זבחים נ"ג ב') והר הבית והלשכות והעזרות היו בחלקו של יהודה. ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקים שהדמים הניתנים על יסוד מערבית ועל יסוד דרומית יורדין בהן ומתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון, למטה ברצפה באותה קרן מקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש וטבעת קבועה בה שבו יורדין לשיתין ומנקין אותן, הכבש היה בנוי לדרומו של מזבח ארכו שלשים ושתים על רוחב שש עשרה אמות (מ"ב ג') ואוכל בארץ שלשים אמה מצד המזבח ופורח ממנו אמה על יסוד ואמה על סובב, ואויר מעט היה מפסיק בין הכבש למזבח כדי ליתן האיברים בזריקה (רמב"ם בית הבחירה פ"ב הי"ג). ושני כבשים קטנים יוצאין ממנו שבהן באין לסובב וליסוד ומובדלין מן המזבח כמלא נימא כדאיתא במסכת זבחים (ס"ב ב'), וחלון היתה במערבו של כבש אמה על אמה ורבובה היתה נקראת שבה היו נותנין פסולי חטאת העוף עד שתעובר צורתן ויצאו לבית השריפה, ומפרש במקום אחר (תמיד ל"א ב') ששתי שולחנות היו במערב הכבש האחד של שיש שנותנין עליו את האיברים ואחד של כסף שנותנין עליו כלי שרת (ע"פ רמב"ם שם הל' י"ד—ט"ו). ובספר מצות לא תעשה (ר"צ) נתבאר היאך בונין את המזבח מפני שאסור לבנותו גזית.
<h2>דף טז.</h2>
והא לך עיקרי בניינו כמו שמפורש במסכת מדות. והר המוריה נקרא הר [ה]בית בלשון משנה, שנינו שם (פ"ב מ"א) הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה והיה מוקף חומה סביב (ע"פ רמב"ם בית הבחירה פ"ה ה"א) וחמשה שערים היו לו להר הבית שני שערי חולדה מן הדרום משמשין כניסה ויציאה וקיפונוס מן המערב משמש כניסה ויציאה וטדי מן הצפון לא היה משמש כלום (מדות פ"א מ"ג). וכל השערים שהיו שם היו שקופות חוץ משער הטדי שהיו שתי אבנים מוטות זו על זו (פ"ב מ"ג). עוד היה שם שער מזרחי ועליו שושן הבירה מצויירת (פ"א מ"ג). וכל הכתלים שהיו שם היו גבוהים חוץ מכותל [ה]מזרחי שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה ומתכוון ורואה פתחו של היכל בשעת הזיית הדם (פ"ג מ"ד). לפנים מחומת [הר] הבית היה סורג והיא מחיצה המוקפת סביב גבוה עשרה טפחים, ולפנים ממנו החיל עשר אמות (ע"פ רמב"ם שם פ"ה ה"ג). עד כאן מהלך בשוה, ועולה מן החיל לעזרת נשים בשתים עשרה מעלות רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה (ע"פ רמב"ם שם פ"ו ה"א). פירוש ושלחה משך רוחב המעלה חצי אמה. ועזרת נשים היתה מאה ושלשים וחמש אורך על רוחב מאה ושלשים וחמש, וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה של ארבעים [ארבעים] אמה ולא היו מקורות וכן הם עתידין להיות שנאמר (יחזקאל מ"ו כ"א) ויוציאני אל החצר החיצונה ויעבירני אל ארבעת מקצעות החצר וגו' ואומר והנה חצרות קטורות ואין קטורות אלא שאין מקורות, ומה היו משמשות דרומית מזרחית היא הייתה לשכת הנזירים ששם הנזירים מבשלים את שלמיהן ומגלחין את שערן ומשלחין תחת הדוד ובמזרחית צפונית היתה לשכת דיר העצים ששם הכהנים בעלי מומין מתלעין בעצים שכל עץ שנמצא בה תולעת פסול (מדות פ"ב מ"ה). ובאותה לשכה נגנז הארון כדאיתא במסכת שקלים (פ"ו ה"א). ובפרק כל קרבנות צבור (מנחות פ"ה ב') אמר שמואל לא שנו אלא לח אבל יבש גוררו וכשר. צפונית מערבית לשכת המצורעים (מדות שם). בפרק קמא דיומא (ט"ז א' רש"י ד"ה לשכת) מפרש ששם המצורעים טובלים. מערבית דרומית אמר רבי אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת אבא שאול
אומר שם היו נותנין שמן ויין והיא היתה נקראת לשכת בית שמניא וחלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא שהנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה (מדות שם) בשמחת בית השואבה כדאמר בפרק החליל בסוכה (נ"א ב'), כדי שלא יהו מעורבבין. ומהלך כל עזרת נשים בשוה וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל (ע"פ רמב"ם שם פ"ו ה"ב) כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתהלים (ע"פ מדות שם). ולשכות היו תחת עזרת ישראל ופתוחות לעזרת נשים ששם כהנים [נ"א הלויים] נותנים כינורות ונבלים ומצלתים וכל כלי השיר. עזרת ישראל היתה אורך מאה שלשים וחמש על רוחב אחד עשרה אמה וכן עזרת כהנים היתה אורך מאה שלשים וחמש על רוחב אחד עשרה, וראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת כהנים ואמר רבי אליעזר בן יעקב, שמשנתו קב ונקי, מעלה היתה ביניהם גבוה אמה והדוכן נתון עליה (מדות שם מ"ו), פירוש היו שם הלוים עומדין בשעה שאומרין שירה על הקרבן וכן שלש מעלות של חצי חצי אמה נמצאת עזרת כהנים גבוה מעזרת ישראל אמה ומחצה כך מוכיח ביומא (ט"ז א'). ופירש שם רש"י (ד"ה ומתכוין ורואה) שכל השערים מכוונין זה כנגד זה, שער הר הבית כנגד שער של עזרת נשים ושל עזרת נשים כנגד שער העזרה גדולה ושער העזרה כנגד פתח ההיכל עד כאן לשונו. כל העזרה היתה בין המזרח למערב מאה ושמנים ושבע כיצד מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה מקום דריסת רגלי הכהנים אחת עשרה אמה, המזבח שלשים ושתים אמה בין האולם ולמזבח עשרים ושתים אמה ההיכל מאה אמה ואחת עשרה אמה לאחורי בית הכפורת (פ"ה מ"א). לשון זה פרש"י במסכת יומא (ט"ז ב' ד"ה רובא ע"ש) מן הצפון לדרום היתה מאה שלשים וחמש אמה כיצד מכותל צפונית לננסין שמנה אמות, והם עמודים נמוכים התקועים בארץ ואונקליות של ברזל קבועים בהם שבהן תולין הבהמה להפשיט (מדות פ"ג מ"ה), ומן הננסין לשולחנות ארבע הרי י"ב ומקום השלחנות זו אצל זו אינו פחות מארבע והם היו שמנה שלחנות כדתנן בשקלים (פ"ו ה"ג) נתונות ארבע בראש ארבע נמצאו ארבע זו אצל זו ברוחב הרי שש עשרה ומשם לטבעות ארבע הרי עשרים ומקום הטבעות עשרים וארבע ומן הטבעות למזבח שמנה הרי חמשים ושתים והכבש והמזבח ששים ושתים הרי מאה וארבע עשרה נשארו עשרים ואחת חלקהו חציו למקום הננסין וחציו בין כבש לכותל ולא הוצרך לפרש רוחב השולחנות במשנה לפי שנתפרשו בספר יחזקאל ע"כ דבריו. מכותל צפוני של עזרה עד כותל המזבח וכנגדו מכותל האולם עד כותל מזרחי של עזרה שהוא אורך ששה ושבעים, כל המרובע הזה הוא הנקרא צפון והוא המקום ששוחטין בו קדשי הקדשים (רמב"ם שם פ"ה הל' ט"ו—ט"ז). ששה לשכות היו בעזרת ישראל שלש בצפון ושלש בדרום שבדרום לשכת המלח, לשכת הפרוה, לשכת המדיחין, לשכת המלח ששם היו נותנין מלח לקרבן, לשכת הפרוה ששם היו מולחין עורות קדשים ועל גגה הייתה הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים, לשכת המדיחין שם היו מדיחים קרבי קדשים ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרוה, והשלש שבצפון לשכת הגזית, ולשכת הגולה, ולשכת העץ, לשכת הגזית ששם סנהדרי גדולה יושבת, וחציה היה קדש וחציה היה חול ולה שני פתחים אחד לקדש ואחד לחול ובחצי של חול היו סנהדרין יושבים כך המסקנא בפ"ב דיומא (כ"ה א'), לשכת הגולה שם היה בור הגולה שממלאין ממנו בגלגל ומשם היו מספיקין מים לכל העזרה, לשכת העץ אמר ר' אליעזר בן יעקב (מדות פ"ה מ"ד) שכחתי מה שהיתה משמשת אבא שאול אומר לשכת כהן גדול היתה והיא היתה אחורי שתיהן וגג שלשתן שוה, ואותה לשכת העץ היא הנקראת במסכת יומא בפרק קמא (ב' א') לשכת פרהדרין (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ז), או שמא היתה לשכת בית אבטינס ולשכת פרהדרין הייתה בדרום כי בזה מסופק התלמוד ביומא (י"ט, א').
<h2>דף יט.</h2>
שבעה שערים היו בעזרה שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח, שבדרום שער הדלק שני לו שער הקרבן שלישי לו שער המים, שבמזרח שער ניקנור ושני לשכות היו לו אחת מימינו ואחת משמאלו אחת לשכת פנחס המלביש ואחת משמאלו לשכת עושה חביתים (מדות פ"א מ"ד), פירוש שער ניקנור הוא היה שער עזרת ישראל, נמצא שבעזרה היו שמנה לשכות אלו שתים ושש שלמעלה. ושבצפון שער הניצוץ כמין אכסדרה היה ועלייה בנויה על גביו שהכהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה ופתח היה לו לחיל שני לו שער הקרבן שלישי לו שער בית המוקד (מ"ה) ומפרש שם (מ"ח) שכיפה בית גדול היה מוקף רובידין של אבן. ארבע לשכות היו לבית המוקד כקטניות פתוחות לטרקלין שתים בקדש ושתים בחול וראשי פשפשין מבדילין בין קדש לחול ומה היו משמשות מערבית דרומית היא היתה לשכת טלה קרבן, מזרחית דרומית היא היתה לשכת עושה לחם הפנים מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששקצו מלכי יון צפונית מערבית בה יורדין לבית הטבילה (מ"ו) ומפרש בתמיד (כ"ה ב') ובמדות (שם ומ"ט) שהיורד לבית הטבילה מלשכה זו היה הולך במסיבה ההולכת תחת הבירה, פירוש תחת בית המקדש, והנרות דולקות מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה ומדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד וזהו כבודו מצאו נעול בידוע שיש שם אדם (ע"פ רמב"ם בית הבחירה פ"ה הי"א) פירוש זהו כבודו. מפני ששנינו בפרק ג' דיומא (כ"ח א') כל המסך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים מפני שמצוה לשפשף (רש"י ברכות ס"ב ב' ד"ה מדורה). ושני שערים היו לו לבית המוקד אחד פתוח (לחול) [לחיל] ואחד פתוח לעזרה (מ"ז). כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משער ניקנור מפני שנעשה בהן נס, שהושלכה לים מפני נחשול ויצאו ליבשה מאליה (יומא ל"ח א') ויש אומרים מפני שנחשתן מצהיב (פ"ב מ"ג).
<h2>דף כד:</h2>
גרסינן בפרק הקומץ רבה (מנחות כ"ח ב') אמר שמואל משמיה דסבא גובהה של מנורה שמנה עשר טפחים, הרגלים והפרח, שנאמר עד יריכה עד פרחה, שלשה טפחים וטפחיים חלק וטפח שבו גביע וכפתור ופרח וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין עד כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה וטפחיים חלק נשתייר שם שלשה טפחים שבהם [שלשה] גביעים וכפתור ופרח, וגביעים למה הם דומין כמין כוסות [של] אלכסנדריים, שהם ארוכין קצת ופיהם רחב ושוליהן קצר (עי' רש"י שם ורמב"ם בית הבחירה פ"ג ה"ט) וכפתורים כמין תפוחי הכרתיים, פירוש שרחבן יותר מעוביין כך פירש ר"ח ורש"י, ורבינו משה (שם) פירש שהם ארוכים מעט כביצה ששני ראשיה חדין, והפרחים כמין פרחי העמודים פירש רבינו משה שהן כמו קערה ושפתה כפולה לחוץ, נמצאו גביעים עשרים ושנים דכתיב ובמנורה ארבעה גביעים ושמונה עשר בקנים וכפתורים אחד עשר כפתוריהם שנים וששה דקנים וכפתור וכפתור וכפתור הרי אחד עשר ופרחים תשעה פרחים שנים וששה דקנים ועד יריכה עד פרחה מקשה היא הרי תשעה. ובפרק הקומץ רבה (כ"ח א') מפרש שאם לא עשאה מן הזהב אלא משאר מיני מתכות אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים וגם אין מקפידין על משקלה אבל הבאה זהב תהיה כולה ככר עם נרותיה כולה מקשה (ע"פ רמב"ם שם פ"ג ה"ד), והנרות קבועים במנורה בכלל הככר כדאיתא בפרק שתי מדות (מנחות פ"ח ב'). אמנם יש חולקין שם ואומרים שאין הנרות והמנורה גוף אחד וכן בפרק שני דיומא (כ"ד ב') מקשה הספר אלא מעתה דעבודת מתנה מיחייב זר שסידר את המנורה ליחייב ופירש שם רבינו שלמה שבבקר היו מסלקין הנרות של זהב מן המנורה לקנח יפה אפרן וחוזרין וקובעין אותן בה והרי זו עבודת מתנה ומתרץ שאינה עבודה תמה שיש אחריה נתינת פתילה, וכך הוא אומר בפרשת ויקהל (שמות ל"ה י"ד) את מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה הפסיק כלים ביניהם. המלקחים והמחתות וכלי השמן אינן מכלל הככר שהרי נאמר במנורה ככר זהב טהור וחזר ואמר ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור ולא נאמר נרותיה זהב מפני שהנרות מכללה (ע"פ רמב"ם שם ה"ו). ויש חולקין שם כמו שבארנו. ששת הנרות הקבועים בששת הקנים היוצאים מן המנורה כולן פניהם לנר אמצעי של קנה המנורה וזה האמצעי פניו כנגד קדשי הקדשים והוא הנקרא [נר] מערבי (לשון רמב"ם שם ה"ח) לדברי האומר (מנחות צ"ח ב') מצפון לדרום היו מונחין. שנינו במסכת תמיד (ל' ב') אבן הייתה לפני המנורה ובה שלשה מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות.
<h2>דף כח.</h2>
שבעה שערים היו בעזרה שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח, שבדרום שער הדלק שני לו שער הקרבן שלישי לו שער המים, שבמזרח שער ניקנור ושני לשכות היו לו אחת מימינו ואחת משמאלו אחת לשכת פנחס המלביש ואחת משמאלו לשכת עושה חביתים (מדות פ"א מ"ד), פירוש שער ניקנור הוא היה שער עזרת ישראל, נמצא שבעזרה היו שמנה לשכות אלו שתים ושש שלמעלה. ושבצפון שער הניצוץ כמין אכסדרה היה ועלייה בנויה על גביו שהכהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה ופתח היה לו לחיל שני לו שער הקרבן שלישי לו שער בית המוקד (מ"ה) ומפרש שם (מ"ח) שכיפה בית גדול היה מוקף רובידין של אבן. ארבע לשכות היו לבית המוקד כקטניות פתוחות לטרקלין שתים בקדש ושתים בחול וראשי פשפשין מבדילין בין קדש לחול ומה היו משמשות מערבית דרומית היא היתה לשכת טלה קרבן, מזרחית דרומית היא היתה לשכת עושה לחם הפנים מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששקצו מלכי יון צפונית מערבית בה יורדין לבית הטבילה (מ"ו) ומפרש בתמיד (כ"ה ב') ובמדות (שם ומ"ט) שהיורד לבית הטבילה מלשכה זו היה הולך במסיבה ההולכת תחת הבירה, פירוש תחת בית המקדש, והנרות דולקות מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה ומדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד וזהו כבודו מצאו נעול בידוע שיש שם אדם (ע"פ רמב"ם בית הבחירה פ"ה הי"א) פירוש זהו כבודו. מפני ששנינו בפרק ג' דיומא (כ"ח א') כל המסך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים מפני שמצוה לשפשף (רש"י ברכות ס"ב ב' ד"ה מדורה). ושני שערים היו לו לבית המוקד אחד פתוח (לחול) [לחיל] ואחד פתוח לעזרה (מ"ז). כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משער ניקנור מפני שנעשה בהן נס, שהושלכה לים מפני נחשול ויצאו ליבשה מאליה (יומא ל"ח א') ויש אומרים מפני שנחשתן מצהיב (פ"ב מ"ג).
<h2>דף נא:</h2>
ההיכל היה מאה על מאה על רום מאה, וכך היתה מדת רומו בנו גובה שש אמות אוטם סתום כמו יסוד לו ורום כותלי הבית ארבעים אמה ורום הכיור שבתקרה אמה ועל גביו גובה שתי אמות (בנוי) [פנוי] שיכנס בו הדלף והוא הנקרא בית דילפא ועובי התקרה שעל [גבי] בית דילפא אמה ומעזיבה גובה אמה ועלייה בנוייה על גביו גובה כתליה ארבעים אמה ובגגה גובה אמה כיור ואמתים גובה בית דילפא ואמה תקרה ואמה מעזיבה וגובה המעקה שלש אמות ואמה כולי עורב הרי הכל מאה אמה, פירוש כולי עורב הוא דפוס של ברזל כמו סייף גובה אמה על גבי המעקה סביב כדי שלא ינוחו עליו העופות (ע"פ רמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"ג). מן המזרח למערב מאה אמה, כותל האולם חמש אמות והאולם אחד עשר אמות כותל ההיכל שש ותוכו ארבעים אמה ואמה טרקסין, שהיה בבית ראשון בבנין ובבית שני עשו שתי פרכות להבליע אותה אמה מפני שהיה מסופק להם אם אותה אמה הייתה לו קדושת פנים או קדושת חוץ ואותן שתי פרכות היו מבדילות בין ההיכל ובין [בית] קדשי הקדשים אבל במשכן שעשה משה לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר (שמות כ"ו ל"ג) והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וגו' (יומא נ"א ב'), ועשרים אמה לבית קדשי הקדשים וכותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש, הרי בין הכל מאה אמה, מן הדרום לצפון שבעים אמה, כותל המסיבה חמש והמסיבה שלש כותל התא חמש והתא שש כותל ההיכל שש ותוכו עשרים אמה וכותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש ובית הורדת המים שלש אמות והכותל חמש אמות, והאולם עדיף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה אמה מן הדרום הוא הנקרא בית החליפות ששם גונזין את הסכינים (פ"ד מ"ז). ומאותם חמש עשרה אמה היה כותל האולם חמש הרי בין הכל מאה אמה (ע"פ רמב"ם שם ה"ה). פתחו של אולם היה גבוה ארבעים אמה ורוחב עשרים [אמה] ולא היו לו שערים וחמש אמלתראות של מילת היו על גביו התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה וכל אחת מחמשתן עודפת על שלמטה ממנה אמה מזה ואמה מזה נמצאת העליונה שלשים אמות ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ח) וקלונסות של ארז היו קבועות מכותלו של אולם לכותלו של היכל כדי שלא יבעטו (פ"ג מ"ז—ח'). פתחו של היכל גובהו עשרים אמה ורוחבו עשר אמות וארבע דלתות היו לו שתים מבפנים ושתים מבחוץ, החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות פניו של כותל והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחורי הדלת שכשהיה ההיכל טוח בזהב לא היה טוח אחורי הדלתות (פ"ד מ"א) ופתחו של היכל ה' הוא הנקרא שער הגדול, שני פשפשין היו לו לשער הגדול אחד בצפון ואחד בדרום, שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו הוא מפורש (על ידי) [ב]יחזקאל (מ"ד ב') השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' א-להי ישראל בא בו והיה סגור (מ"ב), שבצפון בו היו נכנסים להיכל (ע"פ רמב"ם שם ה"ו) והיו לו שתי דלתות אחת מן החוץ לבין עובי הכותל ואחת מבין עובי הכותל לחלל ההיכל כדתנן במסכת תמיד (ל' ב') נטל את המפתח ופתח הפשפש ונכנס להתא ומהתא להיכל עד שהוא מגיע לשער הגדול הגיע לשער הגדול והעביר את הנגר ואת הפותחת ופותחו. ואומר שם כי לאותן שתי דלתות היו שתי מפתחות אחת יורדת לאמת השחי ואחת פותח כיון פירוש (ב"מ ל"ג א' רש"י ד"ה אחד יורד) אותו שמן החוץ לעובי הכותל היה נפתח מבפנים שהיה שם כמו נקב והיה פושט ידו עד שיחיו לפתוח במפתח מבפנים ואותו שמן עובי [הכותל] להיכל היה פותח כדרכו במהרה כמו (פסחים ל"ז א') אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון. נחזור לעניין מסכת מדות (פ"ד מ"ג—ה') שלשים ושמנה תאים היו שם חמשה עשר בצפון וחמשה עשר בדרום, שבצפון ושבדרום חמשה על גבי חמשה וחמשה על גביהן, ובמערב היו שמנה תאים שלשה על גבי שלשה ושנים על גביהן, שלשה פתחים היו לכל אחד ואחד מן התאים אחד לתא מהימין ואחד לתא מהשמאל ואחד לתא שעל גביו ובקרן מזרחית צפונית היו חמשה פתחים אחת לתא מן הימין ואחת לתא שעל גביו ואחת למסיבה ואחת לפשפש ואחת להיכל, היציע התחתונה חמש ורובד על גבה שש והיציע האמצעית שש ורובד על גבה (שש) [שבע] והעליונה שבע שנאמר (מלכים א' ו' ו') והיציע התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה שש באמה רחבה והשלישית שבע באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית, ומסיבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית שבה היו עולין לגגות התאים, היה עולה במסיבה ופניו למערב הלך את כל פני הצפון עד שמגיע למערב הגיע למערב [הפך פניו לדרום] הלך את כל פני המערב עד שהוא מגיע לדרום הגיע לדרום הפך פניו למזרח והיה מהלך בדרום עד שמגיע לפתחה של עליה שפתחה של עליה היה פתוח לדרום ובפתחה של עליה היו שתי כלונסות של ארז שבהן היו עולין לגגה של עליה וראשי פשפשין היו מבדילין בעליה בין גג הקדש לגג קדשי הקדשים, ולולין היו פתוחין בעליה לבית קדשי הקדשים שבהן היו משלשלין את האומנין בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים.
<h2>דף נב:</h2>
אבן שתייה היתה במערבו של קדש הקדשים ועליה היה ארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן ובימי יאשיהו נגנזה וגם שמן המשחה נגנז בימיו (ע"פ רמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"א).
